היצע הביטקוין המקסימלי מקודד בתוך הפרוטוקול ל-21 מיליון מטבעות, גבול עליון קבוע שלא ניתן לשנות ללא הפרת קונצנזוס מהותית. מגבלה סופית זו מאכפת ברמת הפרוטוקול והיא מרכזית להצעת הערך של ביטקוין כנכס דפלציוני.
נכון למאי 2025, כ-19.6 מיליון ביטקוין כבר נכרו, המהווים כ-93.3% מסך ההיצע הכולל. זה משאיר בערך 1.4 מיליון BTC שעדיין לא נוצרו, והמטבעות הנותרים ייכרו בקצב איטי מאוד.
הסיבה לחלוקה הלא אחידה הזו היא לוח הזמנים האקספוננציאלי של הנפקת ביטקוין, המנוהל על ידי אירוע הנקרא 'הלווינג' (חצייה). כאשר ביטקוין הושק ב-2009, התגמול עבור בלוק היה 50 BTC. כל 210,000 בלוקים - או בערך כל ארבע שנים - התגמול הזה מתחלק לחצי.
מכיוון שהתגמולים המוקדמים היו כה גדולים, למעלה מ-87% מסך ההיצע נכרה עד סוף 2020. כל הלווינג עוקב מפחית באופן חד את קצב ההנפקה החדשה, מה שאומר שייקח למעלה ממאה שנה לכרות את 6.7% הנותרים.
על פי הערכות נוכחיות, 99% מכלל הביטקוין יהיו כרויים עד 2035, אך החלק האחרון - הסאטושים האחרונים - לא ייוצרו עד בערך שנת 2140 בשל אופי הפחתת התגמול הגיאומטרית.
למרות שלמעלה מ-93% מסך היצע הביטקוין נכרה, זה לא אומר שכולו זמין. חלק משמעותי נמצא מחוץ למחזור לצמיתות, אבוד עקב סיסמאות שנשכחו, ארנקים שאבדו, כוננים קשיחים שהושמדו או מאמצים מוקדמים שמעולם לא נגעו במטבעות שלהם שוב.
הערכות מחברות כמו Chainalysis ו-Glassnode מציעות שבין 3.0 מיליון ל-3.8 מיליון BTC - בערך 14%-18% מסך ההיצע - ככל הנראה אבדו לעד. זה כולל כתובות רדומות בפרופיל גבוה כמו זו שמאמינים שהיא שייכת לסאטושי נקמוטו, שמחזיקה לבדה מעל 1.1 מיליון BTC.
משמעות הדבר היא שהיצע המחזור האמיתי של ביטקוין עשוי להיות קרוב יותר ל-16 מיליון-17 מיליון, לא 21 מיליון. ומכיוון שביטקוין אינו ניתן לשחזור מעצם עיצובו, כל מטבע שאבד נשאר אבוד - מפחית באופן קבוע את ההיצע לאורך זמן.
ישנה הנחה פופולרית שככל שתגמולי הבלוק של ביטקוין מצטמצמים, אבטחת הרשת בסופו של דבר תיפגע. אבל בפועל, כלכלת הכרייה הרבה יותר מסתגלת - והרבה יותר עמידה - מזה.
תמריצי הכרייה של ביטקוין נשלטים על ידי לולאת משוב המתקנת את עצמה: אם כרייה הופכת לבלתי רווחית, כורים יורדים מהרשת, מה שבתורו מפעיל התאמת קושי. כל 2,016 בלוקים (בערך כל שבועיים), הרשת מכיילת מחדש את קושי הכרייה באמצעות פרמטר הידוע כ-nBits. המטרה היא לשמור על זמני בלוקים יציבים בסביבות 10 דקות, ללא קשר לכמה כורים מתחרים.
אז, אם מחיר הביטקוין יורד, או שהתגמול הופך קטן מדי ביחס לעלויות התפעול, כורים לא יעילים פשוט יוצאים. זה גורם לקושי לרדת, מה שמוריד את העלות עבור אלה שנשארים. התוצאה היא מערכת שמאזנת את עצמה באופן מתמיד, מיישרת את השתתפות הרשת עם תמריצים זמינים.
זו תפיסה מוטעית נפוצה שעליות מחירי ביטקוין יובילו לשימוש אינסופי באנרגיה. במציאות, כרייה מוגבלת על ידי רווחיות, לא רק על ידי מחיר.
ככל שתגמולי בלוק מצטמצמים, כורים נדחפים לכיוון שולי רווח דקים יותר, וזה אומר לרדוף אחר האנרגיה הזולה והנקייה ביותר הזמינה. מאז איסור הכרייה של סין ב-2021, הכרייה עברה לאזורים כמו צפון אמריקה וצפון אירופה, שם מפעילים מנצלים עודפי הידרו, רוח ואנרגיית רשת בלתי מנוצלת.
על פי מרכז קיימברידג' לפיננסים אלטרנטיביים, בין 52% ל-59% מכריית הביטקוין כעת פועלת על מקורות מתחדשים או מקורות פליטה נמוכה.
רגולציות מחזקות מגמה זו, עם מספר תחומי שיפוט המציעים תמריצים לכרייה המופעלת באנרגיה נקייה או מענישים פעולות המבוססות על דלקים פוסיליים.
יתר על כן, הרעיון שמחירי BTC גבוהים יותר תמיד יובילו לשימוש גבוה יותר באנרגיה מחמיץ את האופן שבו ביטקוין מווסת את עצמו: יותר כורים מעלים את הקושי, מה שמצמצם את השוליים, ומגביל את התרחבות האנרגיה.
כרייה מבוססת אנרגיה מתחדשת מביאה איתה אתגרים משלה, אך העתיד הדיסטופי של כוח גיבוי מבוסס דלקים פוסיליים המתרחב ללא הגבלה הופך לבלתי סביר יותר ויותר.
עם 93% מהביטקוין שכבר נכרה והיתרה שתיכרה באיטיות רבה בעשרות השנים הבאות, המשמעות היא שביטקוין הוא באמת נכס נדיר. אם נוסיף לכך את העובדה שמיליוני מטבעות אבדו לנצח, הרי שההיצע האפקטיבי אף נמוך יותר.
בניגוד לזהב שניתן להתיך מחדש או למטבעות פיאט שניתן להדפיס, היצע הביטקוין באמת מוגבל. הבנת הכלכלה והמכניקה מאחורי מערכת זו חיונית עבור משקיעים ישראלים השוקלים קניית קריפטו כחלק מתיק ההשקעות שלהם.
חדשות, ניתוחים, והצעות מגוונת ישירות לתיבת האימייל שלכם!
