בעולם הדיגיטלי המודרני, מידע לא באמת נעלם - הוא נמחק, מוסר ונקבר בכוונה תחילה. בכל פעם שממשל חדש עולה לשלטון, סדרי העדיפויות משתנים, אך מה שמדאיג במיוחד הוא ההיעלמות השקטה והמתואמת של מידע ציבורי חיוני.
תופעה זו נצפית בבירור בארצות הברית ובמדינות רבות אחרות, כולל בישראל, בקצב שצריך להדאיג כל מי שאכפת לו מהאמת. מלוחות מידע בנושאי בריאות הציבור ועד אינדיקטורים כלכליים, נתחים שלמים של מידע מוסרים מהרשת ללא הודעה מוקדמת או הסבר - פשוט נעלמים.
האינטרנט נועד להיות כלי משווה - מאגר ציבורי עצום של ידע לטובת הכלל. אולם אידיאל זה לא התממש במציאות. במקום זאת, הוא הפך למעין מקסם שווא דיגיטלי - עצום במראה, אך שביר במציאות.
כאשר אתרים נעלמים, ארכיונים מתקפלים או קבצים מוסרים בשקט, אין ספרן לשאול, אין מספר טלפון להתקשר אליו, ובדרך כלל אין הסבר מדוע. הריכוזיות של המידע הפכה לנקודת התורפה הגדולה ביותר שלו - מערכת שתוכננה לנוחות במקום לקביעות.
טכנולוגיית בלוקצ'יין מציעה פתרון אפשרי לבעיה זו. בניגוד למערכות אחסון מסורתיות, נתונים המאוחסנים על גבי בלוקצ'יין הם עמידים בפני צנזורה וחסינים מפני שיבוש, מה שהופך אותם לאידיאליים לשימור מידע ציבורי חשוב.
ב-2021, אתרי חדשות עצמאיים כמו Apple Daily בהונג קונג נסגרו תוך שעות. ארכיון עיתונאות בן 26 שנים הפך לבלתי נגיש כמעט בן לילה, כאשר שרתים הושבתו ורשומות דיגיטליות נמחקו מהגישה הציבורית. התקווה התחדשה לאחר שפעילים דיגיטליים החלו לגבות מאמרים על גבי ביטקוין ומטבעות קריפטוגרפיים אחרים, המבוססים על טכנולוגיית בלוקצ'יין חסינת צנזורה.
גם בישראל ראינו מקרים של הסרת מידע ציבורי מאתרי ממשלה ללא התראה מוקדמת, במיוחד בתקופות של מתיחות פוליטית או ביטחונית. זוהי תופעה מדאיגה שמחלישה את יכולתנו כאזרחים לפקח על פעולות הממשלה ולדרוש שקיפות.
מחיקה אינה עוד פעולה גסה של הרס. זהו תהליך שקט, לגליסטי וביורוקרטי שהתחדד במהלך העשורים האחרונים. בעוד שהאיום על שימור נתונים ציבוריים הוא אמיתי, כך גם התגובות.
יוזמות ללא מטרות רווח, כמו Internet Archive, גיבו בשקט מיליארדי דפי אינטרנט במהלך השנים, ובכך הגנו ביעילות מפני ריקבון דיגיטלי. מאמצי ארכוב בקוד פתוח מסוג זה פועלים באופן עצמאי מממשלות, מכיוון שאף ממשל לא אמור להחזיק במפתחות לרשומה הציבורית.
פתרונות אחסון נתונים מבוססי אתריום ובלוקצ'יין מציעים גם פתרונות אחסון חלופיים עמידים בפני צנזורה וחסינים מפני חבלה - בניגוד לספקי הענן הדומיננטיים של היום, המאפשרים ואף פועלים למחיקה ומניפולציה של נתונים.
שימור נתונים ציבוריים אינו עוד אתגר טכני - זוהי חובה אזרחית. לא כל אחד יכול לנסח חקיקה או להוביל תנועות מחאה, אבל כל אחד יכול לשמור עותק. עבור כל ארכיון וכל עד, ישנה הגנה על האמת, לא רק למה שקורה אלא, והכי חשוב, למה שהיה.
ג'ורג' אורוול כתב: "זהו דבר יפה, הרס המילים". זו הייתה בדיה, אבל היום, זוהי אסטרטגיה, מכיוון שהעתיד אינו בנוי על חלומות - הוא בנוי על רשומות.
כאשר הזיכרון הציבורי מאוחסן במערכות שניתן לערוך, לרכוש או להסיר, מה שנותר אינו היסטוריה - זוהי גרסה של היסטוריה, שנכתבה על ידי האדם האחרון בעמדת כוח. זוהי הסכנה האמיתית. לא מידע שגוי אלא 'אי-מידע': ריק שבו נותר רק לוח חלק - במקום שבו אחריותיות אמורה להתקיים.
הבחירה שלפנינו פשוטה: לתת למחיקות להימשך או להילחם למען קביעות ואמת. הרשומה חייבת לשרוד את המשטר, והעובדות חייבות לשרוד את האנשים שחוששים מהן. ללא זאת, הדורות הנוכחיים לא רק יאבדו את ההיסטוריה שלהם; הם גם יוותרו על עתידם.
חדשות, ניתוחים, והצעות מגוונת ישירות לתיבת האימייל שלכם!
